בכל ארבעת שנות לימודי האופנה שלי בשנקר קיבלתי המון ביקורות, אבל ביקורת אחת אני לא אשכח לעולם: המורה שלי לאיור אופנה העיר לי לא פעם שהדמויות שלי “בשרניות” מדי, שריריות מדי, אנושיות מדי. לא וויתרתי והפכתי את זה לסגנון איור האופייני שלי. יש מספיק מאיירי אופנה בעולם שמציירים דמויות דקיקות וגמלוניות. זו אומנות וזה נפלא אבל ברצינות, תנו לי לצייר את הנשים שלי במלוא תפארתן.
ידוע הרי שדימוי הגוף הנשי בתרבות האנושית השתנה לאורך ההיסטוריה והיו תקופות שנשים שמנמנות היו סמל היופי וידוע גם על תקופות שלהיות אנורקטית היה שיא האופנה. והיום כשאנחנו בעמדה שמעצבת את דור הנשים הבא שיגדל בעולם הזה – עכשיו זה הזמן ללמד אותן שכל מראה וכל גוף הוא יפה. העיקר שתאהבי את עצמך.
עד כמה שברבי היא אייקון תרבותי גם את הגוף שלה שינו כבר בשנים האחרונות. המותניים כבר לא כל כך צרות וגם לא הישבן. ובכלל אם כבר מדברים על ברבי, תראו איזה בובות הם יצרו בשנים האחרונות. יש הכל מהכל, כי ברבי של היום היא רחוקה מהברבי שהייתה לי כשהייתי ילדה.
הברביות של היום הן אסטרונאוטיות, רופאות, מדעניות, מורות, ציירות, טייסות, חיילות.
דימוי גוף היום לא מסתכם בהיקפים אלא במי שאת בפנים.
אז כשאני מתיישבת לצייר את הדמות הבאה שלי, עד כמה שחשוב לי שתהיה מדויקת ומוקפדת, אני אתחיל קודם עם העיניים. עם הנשמה. כמו שאני מגדלת את הילדות שלי.
דימוי גוף בעיניי (לא רק נשים דרך אגב…) הוא קודם כל דימוי הנפש.
תהיי טובה לעצמך, תחכימי, תתענייני, תהיי בריאה. כל השאר נעלם עם הזמן גם ככה.
