.בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי תוהה לא מעט על העתיד שלי בעולם האמנות, מאז שהבינה המלאכותית נכנסה למשחק
,זה לא שלא ראיתי את זה מגיע
כבר זמן רב אני מודעת ליכולות המופלאות של הבינה המלאכותית. מנקודת המבט של הלקוחות המסחריים שלי, אני אפילו יכולה להבין אותם: אם הייתי במקומם, ייתכן שגם אני הייתי בוחרת ליצור דימויים מאוירים בשתי לחיצות כפתור במקום להיכנס לתהליך ארוך, מורכב ולעיתים יקר מול אמן
ובכל זאת, כשמדובר באמנות עצמה, ביצירה שאינה משרתת רק מטרה שיווקית אלא מבטאת עומק, זהות ונוכחות – אני לא מאמינה שהבינה המלאכותית כבר שם
ואולי היא גם לעולם לא תהיה
אז השני שקל שלי על המפגש המסקרן, המורכב והבלתי נמנע הזה, בין אמנות לבין הבינה המלאכותית
?מהפכה שקטה—או רעידת אדמה
בעשור האחרון, ובעיקר בשנים האחרונות, אנו עדים למהפכה עמוקה בעולם האמנות – מהפכה שאינה רק טכנולוגית, אלא גם פילוסופית
– הבינה המלאכותית נכנסה אל תוך מרחב היצירה, ומעלה שאלה יסודית
?מהי אמנות, ומי הוא האמן
?כשהמכונה יוצרת: האם זו אמנות
כלים מבוססי בינה מלאכותית מסוגלים כיום ליצור דימויים מרהיבים בתוך שניות: יצירות מורכבות, עשירות בפרטים, ולעיתים אף מעוררות רגש
אבל כאן בדיוק מתחיל הדיון האמיתי
האם יצירה שנוצרה על ידי אלגוריתם, גם אם הונחתה על ידי אדם, נושאת את אותה משמעות כמו ציור שנולד מתוך חוויה אנושית עמוקה
?האם אמנות היא רק התוצאה או גם הדרך
יצירה ללא גוף, ללא זיכרון
אמנות, כפי שהכרנו אותה לאורך ההיסטוריה, הייתה תמיד ביטוי של תודעה או חוויה אנושית
של גוף, של זיכרון, של כאב, של תשוקה
הציור אינו רק צבע על בד
הוא תיעוד של רגע. של תקופה. של נשמה
בינה מלאכותית, לעומת זאת, אינה חווה
אין לה עבר, אין לה גוף, ואין לה זיכרון רגשי
היא אינה “מרגישה”, היא מחשבת
?ולכן עולה השאלה: האם ניתן לייצר עומק רגשי ללא חוויה
?בין כלי ליצירה: מי באמת האמן
מצד אחד, ניתן לראות בבינה מלאכותית כלי, כמו מכחול, מצלמה או תוכנת עריכה
האדם הוא זה שמכוון, בוחר, מנסח
מצד שני, כאשר הכלי עצמו מייצר את הדימוי – הגבולות מתחילים להיטשטש
?האם האמן הוא זה שכתב את הפרומפט? פיתח את האלגוריתם
?או אולי אין כאן אמן כלל
אמנות ונשיות: מה שלא ניתן להחליף
כאשר אני מתבוננת בעולם האמנות דרך העשייה האישית שלי, דרך ציורי נשים, צבע, תנועה, ואנרגיה, אני מבינה עד כמה היצירה קשורה למהות פנימית עמוקה
– יש משהו ביצירה אנושית, ובעיקר ביצירה נשית, שנובע ממקום בלתי ניתן להעתקה
אינטואיציה
רגש לא ליניארי
חיבור לגוף
חוויות וזיכרונות של חיים
זרימה שאינה נשלטת לחלוטין
טעויות אנושיות
אלו אינם אלגוריתמים
אלו חיים
שינוי בלתי נמנע אך לא סוף הדרך
אין ספק שהבינה המלאכותית משנה את עולם האמנות, בדיוק כפי שהצילום שינה אותו בעבר
היא פותחת דלתות, מייצרת הזדמנויות חדשות, ומאתגרת את ההגדרות הקיימות
?אך היא גם תחייב אותנו כאמנים לדייק יותר או אולי אפילו לפשל יותר
?מה מייחד אותנו
?מהו הקול האישי שלנו
?ומה לא ניתן לשכפול
מחשבה אישית לסיום
– אולי השאלה האמיתית היא אינה האם בינה מלאכותית יכולה ליצור אמנות. אולי השאלה האמיתית היא
?מה הופך יצירה לבלתי נשכחת
ובמקום הזה של עומק, אמת, ונוכחות – האנושיות עדיין עומדת במרכז
ואולי, דווקא בעידן של יצירה מהירה, מחושבת ואינסופית, הערך של היצירה האנושית הופך לנדיר יותר, עמוק יותר, ויקר יותר
האינטואיציה שלי אומרת לי היום כאמנית ללכת דווקא לכיוון של אמנות שמשלבת תלת־מימד: ציור ופיסול יחד, לפחות עד שימציאו רובוט-אמן שידע לעשות גם את זה
ובינתיים, גם אם הבינה המלאכותית כבר יודעת לייצר דימויים מופלאים ומרגשים על המסך, היא לא מחליפה, ולא תחליף, משיכות מכחול אמיתיות של אמן
היא לא תחליף טקסטורה
לא חוויה
לא זיכרון אישי
ואולי יותר מהכל
היא לא תחליף את הדבר הכי אנושי שיש: טעויות
קראתי לאחרונה על הדרך שבה בינה מלאכותית נכנסה גם לעולם המוזיקה, ואיך, למרות היכולת לייצר צלילים מושלמים ושילובים שכמעט בלתי אפשריים לבני אנוש, עדיין חסר שם משהו קטן אך מהותי: אותן “טעויות” אנושיות, כמו צחוק אמיתי שהוקלט באולפן ונשאר בגרסה הסופית של שיר
כך גם בציור
בינה מלאכותית אולי תיצור טעויות מביכות כמו הוספת אצבע שישית בכף היד
אבל היא לא תייצר טעות אנושית כמו משיכת מכחול בלתי צפויה, או טפטוף של צבע במקום “הלא נכון”
רגע של חוסר שליטה שהופך דווקא הוא ליופי
וזה, אולי יותר מהכול
יישאר תמיד ייחודם של אמנים אנושיים
