יש מין כלל כזה בעולם הבלוגרים שממליץ להעלות פוסט כל כמה ימים.
כמו בשביל ציור, ככה גם כשאני כותבת אני צריכה מוזה. כזאת כמו שיש לי עכשיו בדיוק.
הכלל הזה הלחיץ אותי וגרם למוזת הכתיבה שלי לברוח ופשוט ככה הפסקתי לכתוב.
עד שהבנתי כמה דברים חשובים שהייתי רוצה לשתף אתכם בהם:
עשיתי טעות, טעות גדולה! הגבלתי את הבלוג שלי לבלוג של איור אופנה, כתבתי רק על נושאים שקשורים באופנה וביופי כשבעצם זה לא מה שבאמת רציתי לכתוב עליו אלא יותר מה שהייתי צריכה לכתוב עליו. אם תציצו בפוסטים ישנים יותר שלי תראו שהפוסטים היותר טובים שלי הם דווקא אלה (וזאת לא ממש הפתעה), שכתבתי מהלב, מהבטן, אלה שהיו הכי אותנטיים.
הבנתי שיש מספיק בלוגרים בתחום האופנה והסטייל שיכתבו וכבר כותבים מבלי שאני אדחוף את הציור שלי לפוסט רק בשביל לתת לעצמי סיבה טובה לצייר…
הטעות השניה שלי היתה שחשבתי שלנהל בלוג אומר להחזיק עוד מקום עבודה. כך שזה הפך ממשהו שנהניתי לעשות למשהו שהייתי חייבת לעשות ואז למשהו שנמאס לי לעשות.
היום אני כבר יודעת שקודם כל ולפני הכל, אני קודם כל מאיירת. זאת העבודה שלי והכתיבה שלי היא כיף, היא כלי עבודה ולא עוד עבודה. הבלוג הוא מקום נוסף בשבילי להתבטא בו מקום שבו אני צריכה כל הזמן להוכיח משהו. יעניין אתכם – תקראו, לא יעניין – תעברו לפוסט הבא, הכל בסדר. הורדתי ממני את הלחץ להוכיח לעולם שאני איזה כתבת על. חובת ההוכחה עליי שאני מאיירת על, זה דווקא אתגר שאני מוכנה להתעכב עליו…
אז מה יהיה כאן מעכשיו?
יהיו כאן סיפורים, כי יש לי מלא סיפורים לספר.
יהיה לייפסטייל, כי זה תחום שמאגד תחתיו את כל מה שאהוב עליי ביותר…
מה זה? לייפסטייל זה אופנה, אומנות, תרבות, עיצוב, אוכל, רכב, תיירות, יופי ופנאי.
וכמובן, יהיה פה ציור, והרבה. תהליכי ציור, השראה, תהליכי עבודה, סיפורים מפרויקטים, סקירות של תערוכות, ראיונות עם אומנים נוספים ולא רק מתחום האיור.
בקיצור, אני הולכת לשתף אתכם בעולם שלי ובמה שמעניין אותי באמת. אם יתפלף לי לפה איזה סיפור אישי מדי פעם, לא תכעסו, נכון? קוראים לה מוזה ואני נותנת לה לפעמים לכתוב בשמי…
אם האיורים שלי מעניינים אתכם, תוכלו לקבל אותם במנות יומיות גם באינסטגרם,אז אל תשכחו לעקוב גם שם.