היוזמה שתשפר לכם את הבריאות

אחר צהריים אחד, אחרי הגן, לקחתי את הבנות שלי לג’ימבורי. היה להן כל כך כייף שלא שמנו לב איך הזמן עובר ובקלות הגענו לשעת ארוחת הערב.. כשהבטן שלהן מקרקרת הן לא מבקשות לאכול הן מבקשות להיות כבר שבעות, מכירים את זה? עם הבכי והעצבים של שתיהן לאוכל כאן ועכשיו, נסענו למזללה הקרובה והזמנו שניצלים – אחד המאכלים האהובים עליהן.

dckzxlkxlףlףkz

בעודן זוללות בכייף ובעיקר בשקט, המחשבות על מה בעצם הן אוכלות התחילו להציק לי. מזון מהיר זו לא הבחירה הראשונה שלי בדרך כלל אבל גם כשאני מכינה שניצל בבית, איך אני בעצם יודעת מאיפה בא כל העוף והבשר הזה ובמה הזינו אותו? לא רק בתור אמא אלא גם כמי שאוהבת ואיכפת לה מבעלי חיים וזכויותיהם, החלטתי לבדוק את העניין לעומק ומצאתי ממצאים מבהילים במיוחד.

מסתבר שבישראל אין חוקים שמחייבים את יצרני ומשווקי המזון לתת מידע בנוגע למקור הבשר שהם מוכרים ואופן הפקתו.. למעשה, הם לא חייבים לספר עליו כלום! אם תשאלו קרוב לוודאי שיגידו לכם את מה שאתם רוצים לשמוע אבל לא באמת תדעו אם זה קרוב אפילו למציאות. לעומת זאת ברוב הארצות המפותחות בעולם יש חוקים שדורשים לציין את מקור הבשר וזה חל אפילו על הרשתות למזון מהיר!

אפילו שגם בתחום הזה, מרגיש שאנחנו רחוקים מאחור ביחס לשאר העולם, מסתמנת כאן בכל זאת תקווה קטנה. נתקלתי ביזמת מבריקה בשם לימור אברבוך שהקימה את חברת “חי בריא” שתפקח על התחום הזה בארץ ותנפיק תו תקן לכל יצרן/ משווק ואף מסעדה שמוכרת בשר ועומדת בתקנים. לימור, רואת חשבון בהכשרתה, קידמה לא מעט פרוייקטים חקלאיים בחו”ל במסגרת עבודתה בחברת חקלאות בינלאומית וכיום היא מחוללת ממש מהפכת תזונה בתחום המזון החי בישראל. לימור היא צמחונית לשעבר (כמוני) שאכילת אוכל איכותי ובשר בפרט, הטרידה אותה כל כך עד שהחליטה לעשות משהו בנידון.

את תהליך הפיקוח מבצעת חברה עצמאית בשם “אגריאור” שאינה תלויה במשרד החקלאות ועובדת לפי נהלים בינ”ל.

בארץ שבה תחום המזון מהחי מתנהל בעמימות ותוך הטעיות, חברת “חי בריא” לא ציפתה לעוצמת היענות כל כך גדולה. מסעדנים ואיטליזים הבינו מייד שיש כאן משהו שכולם מרוויחים ממנו וקפצו על ההזדמנות להוכיח ללקוחות שלהם על ידי תו תקן חמור וקפדני את טיב הבשר אותו הם מגישים.

עוד יותר כייף שמי שמרוויח פה הכי הרבה זה אנחנו – הצרכנים. אני לא רואה משהו שיותר שווה את מיטב כספינו מאשר הבריאות שלנו ושל ילדנו.

פתאום ההתעסקות בנושא הזה הזכירה לי את הנסיעה שלי לאוסטרליה לפני שנתיים. זה היה ביקור שני אחרי כמעט עשור שלא הייתי שם ולא זכרתי עד כמה הבשר שם היה טעים עד שלא חזרתי לטעום אותו שוב. אני לא מדברת על מסעדות פאר, אני מדברת על הבשר שקונים בסופר! בשר שגדל על מדשאות רחבות של חוות ענק, ללא אנטיביוטיקה וללא תוספים. והטעם – בדיוק כמו שאלוהים התכוון אליו.

הגילוי הזה שיש עכשיו גוף בישראל שאינו ממשלתי, כזה שאשכרה בודק את מקור הבשר ומבטיח לי בשקיפות מלאה את האיכות שלו, כל זה נותן לי תקווה שבקרוב לא נצטרך יותר לטוס חצי עולם בשביל לאכול בשר בריא וטעים יותר.

הפנטזיה שלי לאוכל אהוב בריא יותר
הפנטזיה שלי לאוכל אהוב בריא יותר
One Response
  1. רונית

    יוזמה חשובה מאוד! חבל רק שהמדינה לא מפקחת מספיק בנושא. להאכיל פרות בזבל עופות, נשמע מצמרר. המון בהצלחה לפרויקט הזה.

Leave a Reply